ממשנת הרציה:
הענין הראשון בפרשתנו הוא "המשפטים אשר תשים לפניהם". המשפטים הם סדרי הצבור, סדרי החיים החברתיים על פי התורה, ולכן הם סדרי השראת השכינה בכלל ישראל. מכאן נובעת קדושת המשפט בישראל1.
אמנם, לפני כל סידור מהלכי החיים בחברה, הדבר הראשון הוא טיפול בענין העבדות. קודם כל צריך להיות אדם, אדם שלם ונורמלי, ולא עבד משועבד לדבר חיצוני. התעכבות הופעת החירות היא התעכבות הופעת המהות היהודית, חירותה של תורה שהיא החירות האמיתית. מובא בחז”ל שאמר הקדוש ברוך הוא: "אמרתי על הר סיני: 'כי לי בני ישראל עבדים' ולא עבדים לעבדים". אם חירות זו מתעכבת, אז יש צורך בטיפול, ורק אחר כך אפשר לגשת לסידור כל עניני החיים.
הקלקול שבעבדות קיים בכל סוגי העבדות. גם יצר הרע הוא דבר שמחוץ לאדם, כמו שדרשו חז”ל: "לא יהיה בך אל זר" — "איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר: זה יצר הרע". ויש סוג נוסף של עבדות. פעם אמר לי בחור מאחד מקיבוצי השומר הצעיר: "אתם עובדים לרוח, ואנו עובדים לחומר". זאת דוגמא מעניינת מאוד! אמנם עבודת הקרקע בארץ ישראל היא מצוה, כדברי החת"ם סופר, אבל לפעמים אדם מתקשר כל כך לעבודה עד שנעשה עבד לעבודה, לחקלאות, לחומריות. אדם מתגלגל למצב שבו אין זמן. משועבדים לריצות ואין זמן לחיות. אין לאדם זמן לשים לב, אין לו זמן להתבונן על עצמו, אין לו זמן להיות אדם. אין להגיע למצב של ביטול חירות, בו האדם משועבד ומכור לעבודתו. אנו עם של בני חורין. לעומת ה"גוים שכחי אלקים"2 — אנו איננו שכחנים, אנו זוכרים את ריבונו של עולם, אנו זוכרים את כל התורה כולה, אנו זוכרים את ערך חיינו, ומתוך כך יש לנו כח רוחני ואידיאלי לברר את חשבונות החיים שלנו ואת דרך החיים המתאימה לנו, דרך התורה3.
1 עיין אורות עמ' כ"א.
2 תהלים ט' י"ח.
3 ע"פ שיחות הרצ"י שמות עמ' 232-3, 254.