ממשנת הרצי"ה:
תשובה היא עבודת קודש, עבודת חיים של תיקון וריפוי, הבראה והתחדשות. ככל שנתבונן בה, נלמד, נעסוק ונכיר ללמוד ולעסוק ולהכיר אותה יותר, יש יסוד לקוות שבסייעתא דשמיא תשובתנו תתקיים לאורך זמן. "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". ענין קדוש זה של תשובה מתחיל ביום הזכרון, וממשיך בימים הנמשכים אחריו וביום הדין הנורא – יום הכיפורים. עבודה זו, עבודת התשובה, מתחילה בזיכרון ולימוד. והכל חוזר לענין אחד, עד כמה התשובה מקיפה את עצם האישיות, וכיצד היא מתגלה בכל פרטיה ובכל מהלך החיים. ככל שהתשובה היא כללית, כך היא גם פרטית, אישית ומגוונת. כל הגדלות והאמיתיות של האדם עניינה במה שמתגלה בתשובה המפורטת שלו ומתוך כך התשובה המפורטת לכל חטא ועוון.
ביום הכיפורים צריכה להתגלות האמיתיות שלנו, תשובה אמיתית, גילוי האמת הנשמתית לאמיתה בכל שלמותה. מתוך השלמות הכללית מגיעים להתפרטות הממשית. הרמב"ם מגדיר שכשישוב החוטא מחטאו, יתוודה לפני ד'. המצוה היא הווידוי. כך הדבר מתבטא בסדר העבודה שלנו ביום הקדוש. בדברים רוחניים בולטת קדושת האדם, קדושת המחשבה, קדושת הנשמה, טהרת הנשמה, טהרת החיים, האמת הפנימית. ומתוך כל אלו, צריך שהתשובה תתגלה בדיבור, כלומר בממשיות ריאלית של גילוי בפה של האדם המדבר, ווידוי ממש: "על חטא.. ועל חטא… ועל חטא…" בפרטי פרטיות. הווידוי אינו תחבולה חיצונית של תשובה. צריך לחזור בפועל בתשובה מעשית, והווידוי הוא גילוי הממשיות של ענין התשובה, שבאמת חובקת את כל התורה כולה ואת כל המצוות כולן. התשובה הכללית מביאה להתפרטות פרטית ממשית1.
1 ע"פ שיחות הרצ"י מועדים א' עמ' 111, מאורות הרציה עמ' תרל"ד-ה'.