ממשנת הרציה:
החומש שלנו נקרא "שמות", ובפרשה הקודמת נפגשנו ב"שמות בני ישראל". משמות בני ישראל שבפרשה הקודמת, אנו מגיעים בפרשה שלנו לשמו של הקדוש ברוך הוא. שם ד' מתגלה בכלל ישראל1, שכולל את כל היחידים שבישראל, בין אם הם רשעים בין אם אינם רשעים. ושם ד' הוא התורה, כפי שמוכח בגמרא במסכת ברכות2. הגמרא מבררת שם שמקור החיוב מדאורייתא לברכת התורה הוא הפסוק "כי שם ד' אקרא הבו גֹדל לאלהינו". רש"י מסביר שם: "כשבא משה לפתוח בדברי שירה" — היינו לקרוא בתורה — "אמר להם לישראל: אני אברך תחלה, ואתם ענו אחרי אמן”. אם כן, שם ד' הוא התורה. ומשם ד' נמשכים "שמות בני ישראל". השם הוא גילוי העצם, המהות. שמות הכלל והפרטים מישראל נובעים משם ד' האמיתי והמוחלט, שם ד' שהוא התורה, שהוא ישראל ואורייתא. שם ד' מתגלה בכל ההויה כולה ובכל הדורות כולם, בכל המצבים ובכל הענינים, במורשת התורה ובמורשת הארץ. אמיתיות שם ד' נקראת עלינו על ידי עסק התורה, המגלה את ההדדיות של ישראל ותורה, כי התורה היא ישראל וישראל הם התורה. "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". מתוך חירותה של תורה, מתגלה ישראל האמיתי, ומתברר לנו מה אנו ומה חיינו, מתבררים לנו שמותינו האמיתיים — "שמות בני ישראל"3.
1 עיין ירושלמי תענית פרק ב' הלכה ו'.
2 דף כ"א עמוד א', ועיין בעין איה שם.
3 ע"פ שיחות הרצ"י שמות עמ' 52-53, 78.