ממשנת הרצי"ה:
חג הסוכות הוא יותר מיום הכיפורים במידה מסויימת. ביום הכיפורים מקיימים את עבודת ד' בווידוי ובתפילה. האדם מישראל המקיים את מצוות ד' נמצא אז בדעת שלמה, זוכה להתקדש ולהיטהר. לעומת זאת בסוכות מתגלה ענין החיים בכל המצבים, הן בתודעה והן בעיכוב תודעה. באכילה, בשתיה ובלימוד בסוכה, האדם מקיים מצות "בסוכות תשבו" במצב של ידיעה. אך אדם מקיים מצוה זו גם במצב של אי ידיעה, כאשר הוא ישן בסוכה. גם בתרדמתו האדם עובד את ד'. ביום הכיפורים הוא יודע שהוא מתפלל ומתוודה. בסוכה הוא ישן ודומה שאינו יודע כלל, אך "אני ישנה ולבי ער" – לבם של ישראל ער תמיד. גם בתרדמה ישנה דבקות ברבונו של עולם.
נצטווינו בסוכות: "ולקחתם" מפרי הארץ, שהיא "ארץ חמדה טובה ורחבה". בפרי הארץ מתגלות כל המדרגות בישראל. ארבעת המינים, ארבע מדרגות הם. מיום ליום אנו מתקדמים, מראש השנה ליום הכיפורים, וממנו לסוכות עם הקפות והלל, ועד להושענא רבה, לגמר טוב לנו ולכל ישראל. באותו יום מתגלה שמקיפים את המזבח דוקא בערבה, אף שלכאורה היה מתאים יותר להקיף את המזבח בשאר מינים. הסביר ה"שפת אמת", בדברי קדשו, שההקפה היא דוקא בערבה, כדי ללמדנו שסגולת ישראל קיימת גם באלו שאין בהם תורה ומצוות. סגולת ישראל אינה מתחילה מאתנו, אלא מרבונו של עולם, שכך יצר אותנו, "אשר בחר בנו מכל העמים”. מתוך כך נמשכת השראת השכינה על כל המדרגות שבישראל, גם על אלו שדומים לערבה. כל ישראל, צדיקים ושאינם צדיקים, מאמינים וכופרים, כולם שייכים ל"נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". מתוך גילוי סגולת ישראל, יש לזכור ולדעת שכל ענין אתרוג, לולב, הדס וערבה מתגלה בשלמות בשמירת תורה, לימודה, קיומה, הגדלתה והאדרתה. ההתייחדות המיוחדת שלנו ברבונו של עולם, מגלה את שמחתנו בשייכותנו לתורתנו, וזכות התורה תמשך לנו ולכל ישראל1.
1 ע"פ שיחות הרצ"י מועדים א' עמ' 127-131.