ממשנת הרציה:
במשנה אבות1, אנו פוגשים הגדרה מיוחדת: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו". המידה הראשונה: "עין טובה". מה היא עין טובה? סימפטיה. אהבה. היפך של שנאת הבריות. אצל אברהם אבינו מופיעה עין טובה ברוממות, בגדלות, בענקיות. יש מדרגות באהבת הבריות, ואצל אברהם אבינו יש מציאות של התאהבות באנשים עד כדי מסירות נפש.
צריך לזכור שאברהם אבינו היה ענק, "האדם הגדול בענקים". מתוך שהכיר את בוראו בענקיות של אמונה והכרה, נמשכה אצלו ענקיות של מידות. המידות שלו נובעות מתוך הדבקות בד'. ענקיות מידותיו הטובות היא תוצאה עקבית ומדעית. לאהוב צדיקים, אין זו ענקיות. בודאי צריך לאהוב אנשים טובים. הגדלות היא לאהוב גם רשעים. הגדלות תלויה גם באיכות אהבה זו, באיזו מידה אוהבים אותם, האם זו רק אהבה רומנטית בעלמא, או אהבה עד כדי הקרבת נפש. בהקדמת ספר "אבני מילואים" מוזכר שיש גדולי ישראל המוסרים את נפשם ואת נשמתם עבור כלל ישראל, הם מוסרים אפילו את הצד הרוחני שלהם, את העולם הבא שלהם. מתוך שאברהם אבינו אהב את המקום, הוא אהב את הבריות, כל הבריות של הבורא, עד כדי הקרבה ומסירות נפש. לא כל אחד מתאים למדרגה זו. אצל אדם ענק בקדושה, אהבת ד' ממלאת את כל מציאותו, "כל עצמותי תאמרנה". מתוך כך, ענק זה כולו מלא אהבת הבריות בגופו, בנפשו, ברוחו ובנשמתו. בפרשיות לך לך וירא מפורטת אהבה זו2.
1 פרק ה' משנה י"ט.
2 ע"פ שיחות הרצ"י בראשית עמ' 157, 166-9, ובהרחבה בעמודים 157-160, 167-172.