ממשנת הרציה:
"ושכנתי בתוכם"1 פירושו שהשכינה שורה בתוך נשמת ישראל, כנסת ישראל וכלל ישראל, מאז ולעולמי עולמים. ה"אור החיים" הקדוש מזכיר כמה פעמים שהשכינה היא נשמת ישראל. "ושכנתי בתוכם", בתוך כללות נשמות ישראל, ומתוך כך בתוך כל אדם ואדם מישראל, כדברי רבי צדוק הכהן ז"ל: "השכינה שורה בתוך כל לבבות בני ישראל". וכן כתוב בספר הכוזרי, שמתוך השראת השכינה בכלליות נשמות ישראל היא שורה בכל אחד ואחד מישראל לפי מדרגתו. השכינה שורה בכלל ישראל ובכל הפרטים של ישראל, והא בהא תליא. "ושכנתי בתוכם" זו קביעות, נצח. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". המשכן נקרא מקדש, והוא הכנה לבית המקדש "בית עולמים" שבנה שלמה, ושם נאמר בבירור: "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל". לא אעזוב את עמי לעולם. "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". רבונו של עולם אינו מתחרט! "כי לא אדם הוא להנחם". הנוצרים שרדפו ורודפים אותנו ואשר בעזרת ד' ניצלנו מהם, ראשית טומאתם היתה באומרם שרבונו של עולם התחרט מבחירתו בנו.
השראת השכינה בנשמת ישראל, בנפשם וברוחם, מתגלית באחיזה בממשיות גשמית: "ועשו לי מקדש". "מקדש" — מסביר רש"י: "בית קדושה". מן הקדושה השמימית נמשכת קדושה בתוך מציאות האנשים, בנשמותיהם, בנפשותיהם ובמעשיהם. "קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלקיכם", ואמרו חז"ל: "קדושתי למעלה מקדושתכם". קדושה זו של "ושכנתי בתוכם" גם נאחזת אחיזה חומרית בבית ארצי, בבית קדושה. קודם כל בבית זמני, במשכן, ואחר כך באופן קבוע במקדש. הארעיות היא הכנה לקביעות, ל"בית עולמים". הבית הזה נועד לקליטת השראת השכינה במרכזיותו הפנימית והנשמתית של העולם – בעם ישראל, בירושלים – ומתוך כך נמשך שפע אור וחיים לכל העולם2.
1 שמות כ"ה ח'.
2 ע"פ שיחות הרצ"י שמות עמ' 267-9.