ממשנת הרציה:
מהיסוד האלוקי, הדברים מתגלגלים והסיבות מסתובבות. יצחק אבינו הוא כל כך פנימי ועילאי שהברכות שלו מופיעות מתוך מצב מיוחד של השראת שכינה ורוח הקודש – בצורה של מהפכה. הברכה הזאת – שנאמרה לאברהם אבינו "והיה ברכה"1, וכן נאמרה ליצחק – השפע האלוקי הזה, יש ענין שהוא יתגלה בצורה מיוחדת מעורפלת, מתוך תהליך מסובב במהפכות. סדר שפע הברכות שיהיה באחרית הימים, מתגלה כאן בצורה מעורפלת.
יצחק אבינו היה המשך של הכיוון האידיאלי הרוחני של אברהם אבינו, "… אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד'"2. ופתאום, עם כל החינוך וההדרכה של אברהם אבינו, מופיע דבר משונה ומצער: עשו. בודאי היה חשק להמשך דורות של מקדשי השם. אבל עשו בשלו, בעקשנות: "איש יֹדע ציד"3. בשום אופן אין אפשרות לתקן. במצב כזה אולי היתה אפשרות שיהיה כמו אצל יששכר וזבולון: יעקב ישב וילמד תורה ועשו יספק לו כל צרכיו, יתן לו הכל – אפילו מלח ותבן. זו סברא. לכן: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו"4. כאן ההבדל בין יצחק לרבקה. יצחק היה לעילא ולעילא, אבסטרקטי, אבסולוטי, שמימי, ומצדו תיתכן אפשרות של סדר כזה שעשו יהיה מספק את הגשמיות של העוסק בתורה. אבל רבקה היתה מנהלת המשק – "בעלת הבית", גם בדברים שבקדושה. ולכן מתאים שהדברים שבקדושה שמתוך השפעת רוח הקודש של יצחק, יסתדרו באופן מעשי דרך הצינור של השפעת רוח הקודש של רבקה. היא ראתה את שחיתותו ורשעותו של עשו, וידעה שאפילו להיות מסייע לעוסק בתורה אינו זכאי ואינו ראוי.
ענין זה מתבאר בספר "תורת יחיאל" של רבי עקיבא יוסף שלזינגר, בעל ספר "לב העיברי". בעל "לב העיברי" היה אדם נפלא, קנאי גדול במלחמה נגד הריפורמים וקנאי גדול לישוב ארץ ישראל (היה לו חלק ביסוד פתח תקוה). הוא גם אמר שברכת יצחק שייכת אף למצבים של תחיית הישוב. על הפסוק "וירח את ריח בגדיו ויברכהו… ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורֹב דגן ותירֹש"5, דרשו חז"ל: "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו"6. פירש בעל "לב העיברי" שעל אף שהריח יצחק אבינו, בגודל קודשו, שבגידה תהא כאן לעתיד לבוא, שיהיו בין עובדי אדמת הקודש כאלו שאינם מדקדקים במצוות – בכל זאת "ויברכהו" – ברוכים יהיו בברכת הארץ. יצחק אבינו נתן להם שפע ברכתו לבנין הארץ ולפיתוחה, ותשועה גדולה עתידה לצאת מכך7.
1 ברארשית י"ב ב’.
2 בראשית י"ח י"ט.
3 בראשית כ"ה כ"ז.
4 בראשית כ"ה כ"ח.
5 בראשית כ"ז כ"ז-כ"ח.
6 סנהדרין דף ל"ז עמ’ א’.
7 ע"פ שיחות הרצ"י בראשית עמ’ 219-221, 233.